יפה תואר על שמות רבה ז׳:א׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

מקור שמות רבה ז׳:א׳
1 וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי יד, כג: בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הוּא נוֹטֵל עֲלֵיהֶן שָׂכָר, יָכוֹל אַף בְּדִבְרֵי בַּטָּלָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, אַתָּה מוֹצֵא לֹא הָיָה יוֹסֵף רָאוּי לִנָּתֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִין אֶלָּא עֶשֶׂר שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא דִבָּה עַל עֲשֶׂרֶת אֶחָיו, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים בראשית מ, יד: כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, נִתּוֹסַף לוֹ עוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מא, א: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמשֶׁה בַּתְּחִלָּה הָיָה רָאוּי הַדִּבּוּר לְהִתְיַחֵד עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר שמות ד, יג: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, נֶאֱמַר לוֹ שמות ד, יד: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי, וְאַף כָּאן שמות ו, יב: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וגו', וְהָיָה רָאוּי לֵעָשׂוֹת כָּל הַנִּסִּים עַל יָדוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עָלָיו וְעַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן,
פירוש יפה תואר על שמות רבה ז׳:א׳
1 הה"ד בכל עצב יהיה מותר וגו'. משום דק"ל למה לפני זה כתיב וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים. וכן אחר ספור היוחסין נתיחד הדבור למשה לבד וכאן נאמר הדבור לשניהם. ומשני שזה גרם לו מה שאמר ואיך ישמעני פרעה. ומביא לסמך ע"ז מן ודבר שפתים אך למחסור:
2 כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם בדברי תורה כצ"ל:
3 הה"ד הן כל אלה יפעל אל וגו'. הך אגדתא מילתא אחריתי היא עם מה שנאמרה לפניה אע"ג דלא גרסינן דבר אחר וכן הרבה במדרש. ובא לתרץ למה נתיחד הדבור למשה ולאהרן שזה היה דרך עונש למשה. אבל העונש איננו בזה במה שנעשו הנסים גם ע"י אהרן כי ויצוום אל בני ישראל לא נאמר במעשה הנסים אלא להנהיגם כמו שנתבאר לקמן: